פרשת בראשית
"בראשית" היא פרשה מיוחדת במינה המסתירה תובנות עמוקות הקשורות לתפיסת העולם והאמונה של אבותינו.
אני אעסוק בנושא המגדר שהוא מרכזי ביותר ב"בראשית" ואציג ניתוח של המאורעות באופן המביא למסקנות הפוכות לחלוטין מאלו שמשתמעות מקריאה שטחית.
נתחיל מסיפור בריאת האדם: סיפור זה מופיע בשתי גרסאות. בגרסה שבפרק א' רשום "ויברא אלהים את האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אותם". לפי גרסה זו קיים שוויון רוחני בין הזכר והנקבה, אבל שוויון זה נשבר בגרסה שבפרק ב', המציגה שוני פיזי: האשה נבראה מצלע שאלהים לקח מהאדם. לכאורה, על פי הגרסה השניה, הזכר מוצג כנעלה, אבל אני מציע לראות את הדברים באופן שונה: האדם נברא כיצור מושלם מהעפר, אבל על מנת לברוא את האשה הוא נאלץ לשלם בצלע מגופו. הזכר פסק להיות מושלם, בניגוד לאשה ממנה לא נלקח כלום.
ואכן, אם נבחן את גופינו נראה שבתחום המיני, האשה מפותחת הרבה יותר מהגבר. היא מסוגלת לגדל את הדור הבא ממצב של ביצית, עד הלידה ולהזין אותו בינקותו. הזכר, לעומתה, רק שותף בתהליך ההפריה. תוחלת החיים של האשה ארוכה מזו של הגבר. הגוף הזכרי השרירי הוא בסך הכל פיצוי דל על היתרונות הנשיים.
אלמנט נוסף של מגדר מופיע בסיפור "עץ החיים ועץ הדעת". לפי סיפור זה, חוה שפותתה על ידי הנחש לאכול מעץ הדעת, פיתתה גם את אדם. כתוצאה מכך אלהים הענישם בגרוש מהגן שנטע בעדן מקדם (כנראה בארם נהרים. כדאי לשים לב שלא כתוב "גן עדן"). הכנסיה הקתולית כינתה סיפור זה כ"חטא הקדמון", שהאשה אשמה בו ולכן מאז ועד היום יש להעניש את הנשים, כפי שיש להעניש את היהודים שאשמים בצליבת ישו.
על מנת להציג התייחסות שונה לכתוב אפתח בבדיחה:
שאהיד אחד בא לאלמנתו בחלום, שאלה אותו האלמנה "מה נשמע בעולם הבא?" ענה לה השאהיד: "חיים משוגעים, אני קם בבוקר, אוכל סלט אורגני ישר מהשדה, שותה מי מעין, נח קצת, פוגש נקבה, עושה איתה כאוות נפשי, בערב משחק, אוכל שותה וישן בכיף כל הלילה". "אני רואה שנהדר בגן העדן", אומרת האלמנה. "מה פתאום", מתריס השאהיד, "אני ארנב באוסטרליה".
להערכתי, מחבר הבדיחה לא תיאר לעצמו שהיא ממחישה היטב כיצד תיפקד האדם בגן שבעדן. הוא אכל כרצונו, צד כרצונו, בילה כרצונו ולא חשב כלל. בקיצור, אדם היה ארנב. לא ארנב סתם, אלא רב-ארנב נהנתן, בראש שרשרת המזון "ויאמר להם אלהים: פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".
חוה, למרות שנבראה כיצור חסר בינה, זכתה בתשוקה לחשוב וביכולת לקבל החלטות לאחר בחינת העובדות. הנחש היה רק זרז לקבלת החלטה מושכלת: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל". היא יזמה תהליך שהפך אותנו מארנבי על ל"הומו ספיינס" (האדם החושב). זאת, למרות סכנת עונש המוות שריחפה על ראשה. אדם, לעומתה, היה יצור טיפש וסביל שאכל מעץ הדעת רק בגלל שפותה ע"י זוגתו.
דקארט, הגדיר את היכולת לחשוב כמהות ההכרה בקיומנו "אני חושב משמע אני קיים". מבחינתי, אין גן בעולם, היכול לשמש כאלטרנטיבה לחשיבה שלנו, לכן, הנני מוריד בפני חוה את הכיפה.
לא מצאתי במקורות התייחסות מפורשת דומה לנושא המגדר ב"בראשית", אבל נראה לי שחז"ל היו שלמים עם מסרים אלו: האשה, לפי הפוסקים, היא בעלת הסמכות על חינוך הילדים ובמקרה של גירושין הם נשארים בדרך כלל בחזקתה. כלומר: הדרך לחוכמה ולמעשים טובים עוברת דרך האשה ובבגרותנו הזכר והנקבה נהנים ממנה כאחד.
ולסיום: מספר מילים על מאפיינים של אלהים בתורה (שהוא שונה מאלוהי ה"נביאים" ששונה מאלהי הרמב"ם, שלא לדבר על דמויות אלהיות שונות שמשתקפות ב"כתובים", נושא זה נרחב מדי לעיסוק בדרשה).
אלוהי התורה הוא לעתים מזומנות אל מניפולטיבי המשחק בבני האדם ומציג החלטות הגיוניות שנעשו לטובתנו כ"עונשים" (כנראה שתהיה לי הזדמנות להציג מספר דוגמאות כאלו בעתיד) . כך גם כאן. ב"חטא הקדמון" זיכתה אותנו חוה בברכת הדעת והגירוש מהגן שבעדן אינו עונש אלא התאמת הסביבה למציאות המשתנה. האדם החושב זקוק לחרות ולא יכול להשאר בגן נעול.
הנחש, שמלכתחילה היה "ערום מכל חיית השדה", קיבל עונש אמיתי. הוא איבד את יכולותיו ונאלץ לזחול על גחונו. זאת משום שבמקום לנצל את המידע שהיה לו על עץ הדעת ולשאוף להשכיל כחוה, הוא ניסה להרע ובסופו של דבר הזיק רק לעצמו.
שבת שלום